אני לבד, אני יכול, אני מסוגל

רוב המטופלים שמגיעים אלי זה על רקע של חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך.

אז איך הפצע  הזה מתחיל? לא מתוך האינטרקציה שלהם עם ילדים אחרים אלא מתחיל בחינוך בבית.

כשאתם מעבירים מסר לילדים שאתם מאמינים בהם, ביכולת שלהם להתמודד עם דברים

כאשר אתם נותנים להם לחוות, להתנסות, לטעות גם מדברים שלכאורה "לא מותאמים" לגיל שלהם המסר שאתם מעבירים : "אני סומכת עליך" "אני מאמינה בך" וזה מה שבונה ביטחון עצמי ואמונה של הילדים ביכולות שלהם.

כמובן שתעשו התאמה לגיל הילד.

רוצים להתלבש לבד? תנו להם להתנסות גם אם זה דורש מכם להתחיל כמה דקות קודם את התארגנות הבוקר.

התוצאה פחות חשובה, מה שחשוב זה המילים שתבחרו לומר להם. חשוב לחזק על הדרך ולא רק על התוצאה!

רוצים לעזור במטבח? לערוך שולחן? עשו התאמות ושחררו את השליטה של איך זה צריך להיות ושבחו אותם על הרצון לעזור ועל המאמץ שלהם.

וכך בכל דבר.  הילדים לומדים מהתנסות (גם אנחנו ..) וככול שהם ישמעו בבית "לא"        "זה מסוכן" "אני יעשה/יעזור לך"  "זה לא בשבילך" ככה אתם משדרים להם שהם לא יכולים לסמוך על עצמם שהם לא מסוגלים/טובים/מוצלחים.



אז תנו להם להתנסות עם שמירה והתאמה שלכם אתם יכולים לומר להם שאתם פה עבורם אם הם צרכים את עזרתכם.

 זכרו לתת להם חיזוקים על ההתנסות ולא על התוצאה.

גבולות לצד גמישות

גבולות לילדים זה מתנה, זה שומר עליהם, תחושה שיש סדר בעולם יש יציבות יש קרקע בטוחה. הילד לא צריך לבדוק כל יום מחדש את המרחב וזה חשוב עבורם, לכן אל תחששו להעניק גבולות לילדים שלכם. ואם אם בודקים את הגבולות גם זה בסדר.. הם רוצים לראות שאתם יציבים  ומתמידים באותו המסר שאתם מחזיקים עבורם את הגבולות. חשוב חשוב זה עקביות והתמדה.

יחד עם זאת גבול הוא דבר גמיש.. שימו לב לא לפתח נוקשות לחינם, תלמדו מה הם הקווים האדומים ואיפה ניתן לשחרר קצת ולהתגמש,  גם זה חשוב לפתח אצל הילדים גמישות. למשל מקלחת בכל יום – זה חוק וגבול שלא נכנסים למיטה ללא מקלחת אבל היה יום מאוד ארוך שבו חזרתם מאוד מאוחר בשעה שהילדים כבר רדומים... אין טעם להתעקש על מקלחת ולומר : הערב אנחנו נוותר על המקלחת ונתקלח בבוקר כי עכשיו כולם עייפים.

זמן איכות

זמן איכות חשוב לכם ההורים לא פחות מאשר לילדים.

זמן איכות שלכם עם הילדים מקנה לילד את התחושה וההבנה ש:

אני חשוב להורים שלי-הם מפנים זמן רק עבורי

אני מקבל 100 אחוז מצומת לב ההורה בלי צורך לריב על המקום שלי.

אתם לומדים על החיים שלהם יותר, מה מטריד, מעסיק אותם, מה עובר עליהם.

אתם משתפים אותם בתחושות שלכם הם לומדים שיח רגשי וקירבה.- בלי להעמיס עליהם: למשל : הבוקר היו לי מלא פקקים והדרך הייתה עבורי מתסכלת כי הגעתי לעבודה באיחור.

;דרך זה הילד לומד שגם אתם מרגישים את כל קשת הרגשות, הם לומדים ממכם איך אתם מתמודדים, הם לומדים ממכם לשתף.

תלמדו להקשיב להם באמת- ואז הם תמיד יראו בכם דמויות לשיתוף גם כאר הם יתבגרו- קשר קרוב מתחיל מהילדות המוקדמת.

כמובן שזמן איכות זה זמן בו אתם ללא מסיחי דעת, כאשר הקשב הוא נטו לילד/ה שלכם. 

פחדים בגילאים הצעירים

תחילה בואו נבין כי הפחד הוא רגש בסיסי אותו כולנו חווים במצבים, בעוצמות ובתדירויות שונות. הפחד נחווה על ידי כל אחד בדרך שונה - לחץ בחזה, מחושי בטן, תחושה של שיתוק, תחושה של אי שקט, קוצר נשימה וכו'. רגש זה כולל אי נוחות, עוררות שלילית, והוא מתעורר כשבאופן סוביקטיבי כשאנחנו (בכל גיל) מעריכים סכנה או איום. הפחדים ההתפתחותיים נוטים להיעלם ללא כל התערבות המקצועית, בתנאי שהתייחסות הסביבה הולמת ונכונה.  

אילו פחדים אופייניים לכל שלב בהתפתחות הילד?

• מהלידה עד גיל שנה וחצי: פחד משינויים פתאומיים בסביבה (רעשים פתאומיים, אור/חושך) פחד מזרים (שיא עוצמתו בגיל 10-12 חודשים), החל מגיל שנה וחצי - פחד מתופעות לא מוכרות ושינויים.

• שנה וחצי עד שלוש: פחד מפרידה, פחד "נטישה" (ילדים מתקשים להיפרד מדמויות ההתקשרות) פחד מדברים לא צפויים, חושך, תופעות לא ברורות להם כמו ברקים ורעמים.

• ארבע עד שש: פחדים דמיוניים (ממפלצות ומדמויות עמומות שרואים בחושך ומדמיינים אותן), התגברות של פחד לישון לבד על בסיס פחדים דמיוניים, פחד שבן משפחה קרוב ימות, לקראת סוף התקופה הזו מגיע גם פחד מגנבים. פחדים הקשורים בחוסר הבנה של תופעות בסביבתו של הילד, מצביעים על כך שהילד מפעיל שיקול דעת. הוא חושב והוא מודע לפערים מסוימים בין הבנתו את המציאות לבין העובדות כפי שהן. פחדים נובעים לעיתים גם בשל רגשות של כעס, קנאה או דאגה אותם חש הילד אך מתקשה לבטאם. פחדים אלה לובשים צורה של מפלצות ויצורים דמיוניים המאיימים לפגוע בילד.



 מה היא הדרכת הורים על פי תקשורת מקרבת של השיטה?

הדרכת הורים על פי השיטה זו גישה יישומית לניהול מערכות יחסים, אי-הבנות וקונפליקטים בדרך של הידברות ודיאלוג. הגישה עוזרת ליצור שיתוף פעולה, באופן שמייצר הסכמות והבנות משותפות ומבלי שאף אחד מהצדדים יצטרך לוותר או לבטל את עצמו ואת מה שחשוב לו. התוצאה היא – מערכות יחסים קרובות, מתוך כבוד הדדי שמקדמות חיבור, הבנה, קרבה ואווירה רגועה ובטוחה במקום שלי. 

מי שיצר את הגישה הוא דר׳ מרשאל רוזנברג, פסיכולוג יהודי-אמריקאי, אשר הושפע מתורת האי-אלימות של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג. במקור תקשורת מקרבת נקראת – Nonviolent Communication תקשורת לא-אלימה.

תקשורת מקרבת מאפשר מפגש של חיבור מהלב בין אנשים, מייצר מרחב בו יש מקום למה שחשוב לנו וגם לאחר. המרחב יוצר קסמים בתוך מערכת היחסים – תחושה של אכפתיות, נראות, שיתוף-פעולה, הקשבה, עזרה הדדית וכמובן תחושת אהבה גדולה יותר.

הכלים והמיומנויות של תקשורת מקרבת אותה תלמדו בהדרכת ההורים מאפשרים לנהל דיאלוג שבעזרתו פשוט יותר להגיע להסכמות ולפתרונות, וכך למעשה גם בהתנהלות שלנו מול הילדים. ברגע שאנחנו מבינים שגם להם יש רצונות, צרכים, העדפות ואנחנו לומדים לראות את נקודת המבט שלהם בתוך הסיטואציות השונות, יחד עם הכלים והשפה הקסמים בבית מתחילים להיות נוכחים, האווירה הופכת ליותר נינוחה, נעימה, רגועה ואוהבת. ואתם זוכים בילדים שמחים, רגועים בטוחים בעצמם שיודעים לבטא ולהתבטא היטב, דבר שכל כך חסר בעקבות השימוש ברשתות החברתיות שהכל הפך להיות אימוג'ים.